אנטומופוביה – פחד מחרקים

אנטומופוביה וחרדה ממזיקים תברואיים

אחת התופעות הקשות שאדם בתחום ההדברה עלול לסבול ממנה היא אנטומופוביה (פחד מחרקים). על-פי ההגדרה המדעית, אדם הסובל מאנטומופוביה מדמיין שביתו מלא בחרקים בלתי נראים, וכתוצאה מכך הוא מבצע סדרה של פעולות בכדי לפתור את עצמו מהבעיה. ברוב המקרים תהיינה פעולות אלה סבירות ופשוטות, ובשילוב עם הזמן והתעלמות חבריו לעבודה או בני משפחתו הבעיה תישכח.

אך בחלק מהמקרים יהיו פעולות אלה קיצוניות ויכללו השקעת כספים בהיקף אדיר ושינוים קיצוניים בהרגלי החיים של הלוקה בתופעה, והפרעה לסובבים אותו.
ברוב המקרים יקשר האדם הסובל מאקרופוביה בין בעיה מסוימת שנמצאת בביתו או במקום עבודתו – כמו עץ הגדל בסמוך, יונים חונות על קירות המבנה או רהיט חדש שנמצא בבית – לבין חרקים דמיוניים המהלכים על גופו או עוקצים אותו.

לעתים באמת יהיו בביתו של אותו חרד חרקים שונים שיגרמו לו להרגיש גירודים בכל גופו, בדרך כלל אלה יהיו פסוקאים שמסתובבים בבית, אך בכל המקרים שמדובר באקרופוביה, את הגירודים לא גורמים החרקים אלה הדמיון.במקרים אחדים פתרון הבעיה אינו קשור להדברה עצמה, אך בהחלט קשור למדביר, אשר בביצוע פעולת ההדברה או אפילו ביחסו ללקוח – פותר את הבעיה וגורם לאקרופוב להרגיש טוב יותר.
ההתנהגות האופיינית לאקרופוביה נחלקת לשתיים: או שהיא מלווה בגירודים או בתופעות פיזיות אחרות, או שהיא באה לידי ביטוי בתגובות התנהגותיות הקשורות בחרדה, בהימנעות מכניסה לחדרים מסוימים בבית או ישיבה על רהיטים מסוימים, דרך סגירת חלונות וכלה אף במעבר דירה לתקופה מוגבלת או לצמיתות. לעתים האקרופוביה היא שילוב של השניים.

סוגים שונים של אקרופוביה

המקרה הקל
המקרה הקל ביותר של אקרופוביה מתרחש בהמשך לבעיית הדברה אמִתית שהייתה מלווה בעקיצות, לדוגמה בעיית פרעושים.

חלק מהאנשים שהייתה בביתם בעיית פרעושים ממשיכים להתגרד במשך תקופות ארוכות, גם לאחר שהבעיה נפתרת. בדרך כלל הם יפנו למדביר וידרשו שיבצע ריסוסים נוספים.

במקרה זה ניתן לגלות שמדובר באקרופוביה כשהאדם טוען שהוא מתגרד אך על גופו אין סימני עקיצות. תרופת פלא שנמצאה יעילה לריפוי מקרים רבים של האקרופוביה הקלה היא דרישת תשלום נוסף על כל ריסוס.

המקרה הקלסי
אנשים הסובלים מאקרופוביה בדרך כלל ממציאים סיפורים, שחלקם עשויים להיות מצחיקים או מוזרים, כמו למשל שהחרקים המסתוריים באים מהעץ, מהשכן או ממקומות מוזרים אחרים. הם יטענו שהם סובלים מהבעיה במשך תקופות ארוכות. למרות שאנשים אלו סובלים לטענתם מעקיצות ומגירודים, בדרך כלל לא יהיו סימני עקיצה על גופם, והם יסכימו לקבוע פגישה עם המדביר "גם בשבוע הבא", דבר שאינו מוסכם בשום פנים ואופן על אדם שבביתו חרקים אמִתיים, שעוקצים אותו. הסובלים מאקרופוביה מכירים את התופעה, אך הם כמובן אינם סובלים ממנה, שהרי החרקים שלהם אמִתיים. בחלק נכבד מהמקרים מדובר באנשים מבוגרים או בילדים שבסך הכול מחפשים תשומת לב.

מאחר שלעתים תגובותיהם של הסובלים מאקרופוביה הן קיצוניות, ובתוך כך הם עלולים לחיות עם חלונות סגורים במשך חודשים במקרים הקלים, ולעזוב את ביתם במקרים הקשים – ההתייחסות אליהם צריכה להיות במידה מסוימת של שיתוף פעולה, שבדרך כלל עשוי להביא לרגיעה.

מומלץ שקרובי משפחה או שכנים יהיו בקשר עם המדביר על מנת לוודא שהוא מצליח לזהות את הבעיה כאקרופוביה ולא מנצל את המצב, במיוחד כשמדובר בזקנים.

הקורבן הכפול

מאחר שלרוב החרקים מוצצי הדם ישנה העדפה לאנשים מסוימים, ייתכנו מקרים שבהם רק אדם אחד נעקץ וחבריו לעבודה או משפחתו לא מאמינים לו ומאשמים אותו שהוא מדמיין, וכך במשך תקופות ארוכות סופג הקורבן את עקיצות הטפילים ועקיצות מחבריו לעבודה או משפחתו – עד שהוא מצליח לתפוס את החרק שעוקץ אותו ולהוכיח שהוא קורבן אמת.

המדביר, האקרופוב והרופא

בכל מקרה שבו אין על גופו של האקרופוב סימני עקיצות, יש לפנות לרופא כדי לשלול סיבות רפואיות הגורמות לגירודים. לעתים הרופא, שבעצמו לא יודע מה הגורם לגירודים, ממליץ לאקרופוב לבצע ריסוס נגד טפילים בביתו ומצייד אותו בתרופות רבות נגד אלרגיה, וכך הופכת בעיית אקורפוביה לבעיה רווית תכשירי הדברה, תרופות, ועוגמת נפש.
אם אין על גופכם סימנים המזוהים בוודאות על ידי רופא או מדביר כסימני עקיצות, עליכם לחשוד שאתם סובלים מאקופוביה.

חרדה ממזיקים תברואיים

בשונה מאקרופוביה, שהסובל ממנה מדמיין שבביתו יש חרקים וכתוצאה מכך מבצע פעולות שונות ומשונות – החרדה ממזיקים תברואיים באה לידי ביטוי בדרך כלל בעת מפגש פנים אל פנים עם המזיק עצמו, בדרך כלל עם תיקן אמריקאי, עכבר או חולדה, או שהאדם מסתובב עם תחושות חרדה מהמפגש עם מזיקים אלה.

ניתן להגדיר אדם הסובל מחרדה כאדם המבצע פעולות בלתי סבירות בזמן המפגש או לאחריו, או כהכנה למפגש, כאשר הפעולה האופיינית והקיצונית ביותר היא מעבר דירה, או לכול היותר באיטום כל חלונות הבית.
הדרך להתמודד עם חרדה קיצונית זו (מעבר לטיפול נגד חרדה) היא ביצוע פעולות מניעה, הכוללות שימוש ברשתות נגד חרקים, התקנת ספי דלתות, לימוד סימני זיהוי לנוכחותם של המזיקים, ביצוע ריסוסי מניעה, ושמירה על קשר עם מדביר מוסמך, כזה שעובד בעצמו ולא שולח את עובדיו, שהצליח ליצור קשר אישי אם האדם החרד והוא אמין מבחינתו.

ההגון, הטיפש והנוכל

קיימים שלושה סוגים של מדבירים שאתם עשויים להיתקל בהם כשאתם סובלים מאקרופוביה.
הטיפש
המדביר הטיפש לא מצליח לזהות את הבעיה ומתחיל לרסס. בחלק מהמקרים עצם הריסוס יפתור את הבעיה, אך אם האקרופוב מבוהל מאוד, ויש לו סיבה שגורמת לו להיכנס לחרדות, הוא ימשיך לדמיין שהוא נעקץ. מכיוון שהמדביר לא פותר את הבעיה, הלקוח יקרא לו לחזור על העבודה, והנ"ל ירסס שוב מכיוון שהוא נותן גם אחריות בדרך כלל. כך העסק יסתבך, המדביר והאקרופוב יהיו מתוסכלים, דבר שעלול לגרום למדביר לרסס בחומרים חזקים במיוחד ובעלי ריח חזק בכדי לפתור בעיה שאינה קיימת.

הנוכל
המדביר הנוכל מבין שיש לו עסק עם אקרופוב והוא נותן הצעת מחיר לריסוס ללא אחריות. הוא לוקח את הכסף, מרסס עם חומר הדברה בעל ריח חזק, ומקווה שהמזל ימשיך להאיר לו פנים ועשרות אקרופובים ימשיכו לפנות אליו בכל שנה.

ההגון
המדביר ההגון מזהה שמדובר באקרופוב לעיתים קרובות כבר בשיחת הטלפון, ומרגיע אותו ואת בני משפחתו. ברוב המקרים הוא אינו מרסס ואינו גובה תשלום, או שהוא מרסס וגובה תשלום מלא בהתאם לצורך בתיאום עם בני משפחתו של האקרופוב.

למה צריך לפתור בעיות של אקרופוביה?

מצוקתו של האקרופוב גוררת בחלק מהמקרים זלזול, תסכול, או כעס מצד הסביבה. בחלק מהמקרים האקרופוב גורם לאנשים החיים בסביבתו, כמו חברים, בני זוג, ילדים או חברים לעבודה – להאמין לדבריו, והבעיה הולכת ומסתבכת וגוררת שינוי בסדרי החיים והוצאת כספים מיותרת. לכן בכל מקרה שאדם מתלונן על גירודים לאורך זמן, ואין על גופו סימני עקיצות, יש לחשוד שמדובר באקרופוב.

בדרך כלל אם האדם סובל מאקרופוביה לאורך זמן, יש לפעול יחד אתו ולהיענות לדרשותיו כל עוד הן סבירות, ובמידת הצורך לערב מדביר שיודע איך לטפל בבעיות אקרופוביה, על מנת למצוא את הפתרון ולהרגיע את האקרופוב ואת סביבתו, מאחר שמצוקתו אמִתית.